אמניות בגלריה - דליה זרחיה, רותי הלביץ כהן ורוני יפה
מוזמנים למפגש בלתי פורמלי, פתוח וספונטני עם דליה זרחיה, רותי הלביץ כהן ורוני יפה
יום שישי, 5 בדצמבר 2025 // 11:00-14:00
דליה זרחיה
רבות מיצירותיה של דליה זרחיה מבוססות על חפצים נושאי זיכרונות. נוכחות הרוח והעבר הטבועה בהם מהווה נקודת מוצא לתגובתה האמנותית ולמסע של גילוי ההיסטוריה החבויה בהם.
עבודות הספרים המוצגות בתערוכה הם רק חלק קטן מגוף עבודות רחב, שזרחיה עובדת עליו זה כשנתיים, מאז שתמי סואץ מסרה לידיה אוסף ספרים גדול, שהינו חלק מהאוסף הפרטי של עוזי אגסי, האספן, ההיסטוריון, מבקר האמנות, דפס־אמן, מו"ל ומייסד ההוצאה לאור "אבן חושן" ועורך כתב העת הספרותי "שבו". "אספתי את הספרים" אומרת זרחיה, "ומיד התחילו לעלות שצף של רעיונות. נכנסתי לאובססיה והתחלתי לאסוף ספרים, גם מהרחוב".
גוף עבודות הספרים הוא מחווה לאמנות עשיית הספרים ולמסורות המלאכה של בעלי המקצוע, הכורכים והדפסים. התפתחות הדפוס הטכנולוגי והנגשת הידע ברשת שינו את האופן שאנו מייצרים וצורכים תרבות. פרקטיקות מסורתיות נזנחו ונעלמו, ופינו את מקומן לייצור זול, זמין ומהיר. מעמדו של הספר כאובייקט וכסוכן תרבות דעך, ובחללו פועלים מאגרי המידע והידע הדיגיטליים, משנים את פני התרבות. זרחיה מבקשת לשמר את העבר, את הזיכרון, את ההיסטוריה.
רותי הלביץ כהן
במיצב "מגילת רות" ניגשת רותי הלביץ כהן אל הסיפור התנ"כי במבט אישי ואינטימי. היא מפרקת את הטקסט המקראי כדי לשוב ולקרוא אותו מחדש. היא בוחרת משפטי מפתח, מוחקת, מפרשת ומחברת, הופכת את המגילה למעין יומן אישי־נשי. בעבודת הווידאו שבמרכז המיצב נחשפת מגילת רות ועליה רישומים. הדפדוף האיטי וה"יד" המצביעה על הפסוקים, שיצרה האמנית, מלווים בשירה של שתי נשים, שני קולות: הראשון הוא קולה של הילה כהן צ’סלה, מורה לטעמי המקרא, והשני קולה של נעמי – בִּתה הצעירה של האמנית, החוזרת אחרי המורה. במחווה עדינה, פואטית וקולית זו נוצרת פעולה של חניכה בין־דורית, הממקמת את היחסים בין אם, בת ומורָה בתוך רצף של קולות נשיים המתעקשים להישמע בתוך עולם גברי.
כמו קהל, ניצבות דמויות אנדרוגניות גדולות־ממדים על הציורים התלויים, ספק פצועות, ספק חייתיות, עדוֹת לפעולת ההקראה. שבריריותן של הדמויות בציורים מסמלת את עוצמת הגוף הנשי אל מול המסורת, ומדגישה את התנועה בין פגיעוּת לנחישות. באמצעות ציור, רישום, וידאו וסאונד הלביץ כהן מטשטשת גבולות בין קודש וחול, בין חומר יום־יומי דל לטקסט קדום וקאנוני, ובונה מחדש מרחב נשי של טקסיות. מרחב שבו הסיפור המקראי הופך לכלי כתיבה על אהבה וכאב, פרידה והמשכיות, שבו הגוף והקול הנשיים נחרטים מחדש בהיסטוריה.
רוני יפה
מסורת הציור הקלאסי משמשת את רוני יפה, שלמדה אותה בפירנצה, ככלי התבוננות על הישראליות. ייצוגי הטבע הדומם בציוריה הם אובייקטים המסמלים שכבות תרבות מקומית, ודרכם היא בוחנת את היחסים בין חומר לרוח, בין סדר לכאוס. נקודת המוצא בשני ציוריה בתערוכה הוא הביטוי המשנאי "אם אין קמח אין תורה", הדן בזיקה ההדדית בין החומר, הצורך הקיומי, ובין חיי רוח. יפה מרחיבה את הביטוי מעבר למרחב המסורתי: קמח בהכשר בד"ץ לעומת קמח מיובא מאיטליה; התנ"ך לעומת ערמת ספרים בתחומי דעת שונים: פילוסופיה, פרוזה, מחקר, אבולוציה, קלאסיקות, מגדיר צמחים, שירה, ילדים ואטלס. ההבדל התרבותי בין העולם הדתי והחילוני מקבל ביטוי סמלי גם בקומפוזיציה: זו הנקייה, הברורה, השמרנית והסימטרית לעומת המבולגנת, המגוונת, המכילה מבחר שדות תרבות ודעת. במרחב החילוני מסתתרת סימניה צהובה בין הדפים, מהדהדת את המציאות העכשווית של החטופים, והופכת את הציור לזירה שבה נכרכות היסטוריה, תרבות ואקטואליה יחד.
הכניסה חופשית
הגלריה פתוחה בימי שלישי 10:00-16:00 / ימי שישי-שבת 10:00-14:00
רחוב גשר העץ 46 - פארק תעשיות עמק חפר
טלפון: 054-4278951