והלוליין מסתתר בתהומו

והלוליין מסתתר בתהומו

גילי אבישר / עדי אדר / יצחק בן יעקב (אופנהיימר פריץ) / מרגה דה-בריין / הדס טובל / טל טנא צ'צ'קס / רויטל לסיק / יהודית מזרחי / רותם מנור / קובי סיבוני / רינת פודיסוק רייזנר / יואב פלי / שירה קמרד / צביקה קנטור / טל שוחט / נועה שיזף

אוצרת: רותי שגיא

04.09.21 - 30.07.21


 
 
 

והלוליין מסתתר בתהומו [1]

גילי אבישר, אדי אדר, יצחק בן יעקב (אופנהיימר פריץ), מרגה דה-בריין, הדס טובל, טל טנא צ'צ'קס, רויטל לסיק, יהודית מזרחי, רותם מנור, קובי סיבו רינת פודיסוק רייזנר, יואב פלי, שירה קמרד, צביקה קנטור, טל שוחט, נועה שיזף

 "קרקס הוא מרחב הֶטֶרוֹטוֹפִּי - מקום המנותק מהסביבה היום יומית, שונה ואחר, אליו נכנס אדם לפרק זמן מוגבל.  מקום זה נמצא ביחס משהה, מנטרל או מהפך למציאות. ממקום זה ניתנת לאדם האפשרות להצביע, לשקף או לחשוב על חייו." (מישל פוקו, הטרוטופיה 2003).

הקרקס, (Circus), נגזר מהמילה היוונית מעגל. קרקס – מופע נודד המועלה באוהל גדול. בתוך האוהל נחלק החלל למרכז ולשוליים. הקרקס הוא זירה בה כולם צופים יחד ומצויים יחד בחוויה, באופן מעגלי. זו זירה שמאפשרת חוויה תלת ממדית כמו מיקרו-קוסמוס. אפשר לתאר את הקרקס כמראה הפוכה למציאות החיצונית והפנימית של האדם, כמקום קטן בעולם גדול, כמטאפורה לעולם ולמעגל החיים האנושי. 

האירוע הקרקסי מציג מציאות ניגודית ובלתי אפשרית. אדם יוצא מעולמו המורכב והופך לצופה בעולם הקרקס, בו נוצרים מצבים מסוכנים, לא סבירים, אבסורדיים ולא נורמליים. החוויה הקרקסית נוצרת באמצעות מעשי ליצנות והשתטות, דמיון ובריחה ממציאות, מאיזון ומשיווי משקל, מצבי קסם וחרדות בין אימה להומור, מצבים שלא יאומנו, בין טירוף להגיון.  הצופה בקרקס חווה מסתורין, פחד, בהלה, אימה, צחוק ודמע, הנאה, מפלט, פורקן וקתרזיס.

התערוכה הקבוצתית 'והלוליין מסתתר בתהומו' עוסקת במרחבי קרקס שונים, סגורים או פתוחים, המפגישים בין הקהל לבין הלהקה. בתערוכה מודגשים הניגודים שבין הקרקס כבידור, לבין המפגש עם תהומות רגשיים המוצאים את ביטויים באמנות בעידן העכשווי. האמנים המשתתפים בתערוכה עושים שימוש במגוון חומרים ומדיות שונות: פיסול, ציור, צילום סטילס ומדיה דיגיטלית ומעלים נושאים מעולם חברתי ואישי עכשווי. נושאי העבודות המוצגות עוסקים במגדר, נדודים, חלומות, פחדים, השוני של האחר, תלות ובטחון.

בגלריית זוזו, בדומה לקרקס, נוצר מרחב רב-ממדי וחושי, המורכב מחלל מרכזי המוקף חללים חבויים המאפשרים הצצה לעולם הקרקס ולמאחורי הקלעים שלו. הצופה מתבונן על עצמו, על השתקפותו, מחפש אחר האמת.

"החיים הם קרקס, הכניסה היא זמנית, ובפנים שום דבר לא בטוח." (אהוד מנור, 2001)

 

אוצרת – רותי שגיא

[1] *וְהַלֻּלְיָן מִסְתַּתֵּר בִּתְהוֹמוֹ, שורה מתוך השיר 'קרקס' מאת יאיר הורביץ, 1961

 

 

קִּרְקָס   /   יאיר הורביץ

הַרְבֵּה יְלָדִים חָזְרוּ מֵהַקִּרְקָס

וְצָחֲקוּ וְצָחֲקוּ.

אֲבָל אֲנַחְנוּ

רָאִינוּ בֵּין תְּכוֹל כִּפַּת הַקִּרְקָס הַגָּדוֹל

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּהַלֵּךְ בֵּין חַבְלֵי הָאֹפֶק

כְּלֻלְיָן.

וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֵד מֵחֶבֶל הָאֹפֶק אֶל בֵּין הַקְּלָעִים

גַּלֵּי תְּשׁוּאוֹתֵינוּ נִשָּׂאִים בְּקֶצֶף

אֶל חֶבֶל הָאֹפֶק הַמֵּת

וְהַלֻלְיָן מִסְתַּתֵּר בִּתְהוֹמוֹ.

כְּשֶׁיְּרִיעוֹת הַכִּפָּה מִתְאַפְלְלוֹת

רוֹאִים הַכּוֹכָבִים – יַלְדֵי הַחֲשֵׁכָה –

אֶת עֵינֵינוּ הַשְּׁקוּעוֹת שֶׁעָל רִיסָן

תְּלוּיוֹת עָבֵי הָעֶצֶב וִילָדִים אֲחֵרִים

הוֹלְכִים וְצוֹחֲקִים.