אנדרטה

אנדרטה

יובל דניאלי

אוצר: יוסי וסיד

22.02.2019 - 30.03.2019


 
 
 
 

אנדרטה

האמן יובל דניאלי מציג בתערוכה זו חתך מורכב מתוך רצף יצירה ארוכת שנים. הוא חי ופועל בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר. דניאלי מעיד כי הוא מחובר לעברו כחקלאי החשוף לעונות השנה ומושפע מתנודת השמש ותנועת הצל, המעצימים את הנפחיות והחומריות שבעבודותיו. הוא בונה את פעולתו האמנותית דרך חקירה ואספנות סקרניים של מוטיבים מקומיים ואוניברסליים, סדורים במילון מושגים אישי ומוקפד המשמש כבסיס למתווים ולמחשבה. התערוכה מתמקדת בחמישה מהמושגים: ניו-יורק, א.ד. גורדון, בית עלמין, פרש, דרכים.

בשנת 1973, רגע לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, שב דניאלי ממסע של שלושה חודשים בניו יורק, שהתאפשר תודות למלגת לימודי אמנות בה זכה. ניכר כי דווקא העיר הזרה, הדרמטית, מלאת הקסם והתשוקה, וחיבורה הישיר אל סצנת האמנות העכשווית והבינלאומית של אותו הזמן, חידדה בו את תחושת שליחותו כאמן מקומי, המתמקד מעתה בנקודה בה נולד ובה הוא חי, בקיבוץ.

בעבודותיו, פוסע דניאלי לאורך השנים בנתיב רב מהמורות, מרקמים וצבע, שמאפיין את תהליכי ההתהוות וההתפרקות של הרעיון הקיבוצי. פאתוס מהפכנות סוציאליסטי, חתירה להגשמת ערכים של שוויון ושיתוף, תקוות ההומניזם, שאיפות תנועתיות ואתגרים כלכליים וחברתיים של הקהילה, כל אלו משמשים השראה ורקע ליצירתו. דניאלי חוזר ומשתמש באלמנטים מתוך שפת דימויים שיצר, כמו שדרת הברושים, הפׇּרׇש והצבר, סמלים ארצישראליים הטעונים אצלו במשמעות וזיכרון אישי.

חיפושיו אחר הקשרים היסטוריים בין מקום מגוריו, הקיבוץ, ובין סימני העבר ששתולים בשדותיו ובדרכים שסביב לו, הובילו אותו לחפש בקיר אדמה שאצר בקרבו אוצרות בלומים של שרידים וידע.

בשנת 1978 בעקבות משבר בחקלאות נערמו עודפי תוצרת בחממות ובשדות המושבים באזור עמק חפר. למרגלות מבצר קקון הסמוך לקיבוץ המעפיל חפרה המועצה המקומית בור אשפה גדול כדי שניתן יהיה להשליך אליו את הירקות והפירות שלא הגיעו לשווקים. קירות הבור בעומק של כארבעה מטר הכילו שלל שכבות ארכיאולוגיות ועדויות על חייהם של עובדי אדמה באזור, החל מחרסים עתיקים, ועד מפתחות בתים של תושבי הכפר הערבי קקון שגורשו ממנו ב-1948. דניאלי החל לשלב ביצירתו חפצים וחומרים שמצא במקום, וניכר כי הבור חלחל לתודעתו כדימוי לקבר פתוח וכזרז לחקירה של נושא נוסף שהעסיק אותו מאז ומתמיד – בית העלמין. המוות, שקיבל לזמן מה מקום מרכזי ביצירתו, אינו מתואר רק כאירוע רגשי ופרטי של הקהילה בה הוא חי, אלא כסיפור אוניברסלי משותף אליו מצטרף הקיבוץ הצעיר הקושר עצמו לנראטיב ההיסטורי של המקום בו הוא יושב. ציורי הקברים והמצבות מפגישים בעבודותיו של דניאלי בין עבר והווה ומציינים את החיים המתקיימים מעל הקרקע, על חיוניותם וכאבם: "שם בבור האשפה אליו הגעתי ובקיר שהתגלה ובו חפרתי כדי לדלות ממנו שברי חרסים ולשלבם ביצירותיי, שם התגלתה בפני דמותו של א.ד. גורדון, הנביא המודרני, שהורה לרבים מהחלוצים הצעירים בראשית העלייה השניה כיצד לחיות מעמל אדמתם. שם בין החרסים והפרחים התברר לי ביתר שאת הקשר של עם חוזר לאדמתו במובן החקלאי של המילה."

בשיחותי עם יובל במהלך השנים האחרונות על החיים, על אמנות, על אמנותנו, חשתי לא פעם בהתנגדותו לרעיון שיצירתו כאמן מקומי מושפעת גם מהמחשבה הכנענית, זו שנוסחה בשנות הארבעים על ידי התנועה התרבותית-אמנותית בשם זה. "הכנענים" או "העברים הצעירים" התנגדו למה שהם ראו כמסורת יהודית גלותית וביקשו להתחבר להשפעות עבר רחוקות של עמים קדומים ששכנו באזור. בתערוכה הנוכחית מוקדש מחסן הגלריה כמחווה למחסן הפסלים של דניאלי שמסגירים בין השאר את סקרנותו הכנענית. במדף צדדי ומאובק בחלל הסטודיו שלו בקיבוץ, מוצבת קבוצה גדולה של פסלים המעוצבים כצלמים ואלילים בהשפעות אשוריות, הלניסטיות או אפריקאיות ברורות. חלק מהעבודות התלת-ממדיות הללו מוקדש גם לנושאים מודרניים יותר המופיעים ביצירתו כמו דמות השומר, אמת המים ועץ הזית.

 
 

בין העבודות המוצגות בתערוכה מציב דניאלי פסל שתכנן במיוחד עבור חלל הגלריה ומסמל אנדרטה. הפסל, "זיכרון ברושים", מבטא, לדברי האמן, מכלול תחושות של אבל, פרידה והנצחה בעולם סמלי, טקסי ודרמטי. "האנדרטה אינה נעה עם הזמן," הוא אומר, "אלא מציינת אותו כתמרור, לטוב ולרע; מנציחה חלומות שהתגשמו והוחמצו לאורך מסלול חיינו המתקצרים."

מוטיב מרכזי נוסף ביצירתו של יובל דניאלי שמקבל מקום נכבד בתערוכה זו הוא הפׇּרׇש: "בילדותי היה זה שומר השדות של קיבוצי רכוב על סוסו, דמות טוטאלית להזדהות. בנעורי נפגשתי באחד מטיולי בפסל הברונזה של אלכסנדר זייד בשיח' אבריק, משקיף ממרום מושבו על מורדות עמק יזרעאל. בטיולים מאוחרים יותר באירופה פגשתי בכיכרות גנרלים לבושי שריון ומדים עם סמלים ומדליות, רוכבים על סוסי אנדרטאות לתפארת ניצחונותיהם. אנחנו נמצאים כבר שנים במסעי צלב דו-סטריים, כל צד ומלחמת הקודש שלו, כל צד ונרצחיו. המשותף למסעי הצלב הוא הדבקות הקנאית בדם ובמילים הקדושות שאין עמהן סליחה והבנה... לא אחת אני חש כי אני נמצא במנהרת הזמן אי שם בחשכת ימי הביניים וצופה בחרדה איך מועלים על המוקד כל עצי הברושים אשר אהבתי."

אל עבודותיו של דניאלי מן השנים האחרונות, מחלחלת ההכרה בפרידה הדרמטית מן הקיבוץ השיתופי ומן המעבר לקיבוץ המתחדש. בחלק מהעבודות מודגשת החרדה מפני השתלטות הבנייה המואצת בהרחבות, ומתחדדת תודעת "סכנה כאן בונים" המשולבת בחשש כיבושי "שלמת בטון ומלט" והנטייה הנדל"נית החדשה למחוק את זהותו הפיזית וההיסטורית של המקום. ביצירתו הנוכחית נעדר המרכיב הנוסטלגי או הרומנטי שאפשר לו בעבר להתעסק בערכים יומיומיים של חברה קיבוצית יציבה ומובנת מאליה. סדרות צבעוניות שעסקו בפיענוח הירוק המוחלט של שדה החיטה, או באסתטיקה הדוממת של כלי עבודה במנוחתם, התחלפו בעבודות המתעדות אבדן, פרידה וגעגוע.

בשנים האחרונות עוסק דניאלי גם בכתיבה על אמנות וארכיטקטורה ובתיעוד היסטורי של אמני התנועה הקיבוצית לדורותיהם, ומזה עשרים וחמש שנה הוא פועל כאוצר ארכיון יד יערי בגבעת חביבה. בחלל הסדור והמקוטלג שהוא אמון עליו ניתן למצוא בנקל את כל מה שצריך. גם בסטודיו שלו לאמנות שורר סדר, אבל מסוג שונה, סדר אמנותי. זכות אוצרים זיכתה אותי בשעות חיפוש רבות לצידו בעקבות עבודות מהעבר שיוכלו להעיד באופן נאמן על רצף יצירתו המוצג בתערוכה. גם עבורו זו הייתה הזדמנות מפתיעה למציאת "עבודות אבודות" שהשביחו עם השנים. סימני הזמן שנטבעו בהן מדגישים לדבריו את החשיבות בתפיסת האמנות כמתכלה ובת חלוף, תלוית זמן ומקום שסופם להיעלם.

נסיעותינו יחד ברחבי הארץ כמתכנני ארכיונים בקיבוצים, מזמנות לנו, כאמור, אפשרויות לשיחות. זכורה לי שיחה מלפני כשלוש שנים בה חזר והצהיר יובל באזני ש"אני עם האמנות גמרתי, עכשיו תור הצעירים". מאז שנאמרו הדברים המדאיגים ההם, יצר יובל עשרות רבות של עבודות, מתווים ופסלים, והוא אינו עוצר לרגע. בדרכו העמלנית והשקולה, הוא קונה את מקומו הייחודי באוסף הרב-שכבתי שממנו בנוי סיפורה של אמנות הארץ הזאת.

יוסי וסיד

פברואר 2019