(ת)עשייה
(ת)עשייה
רובי בקל / עדו בר-אל / דן זהבי / נעה זני / נגה יודקוביק עציוני / מרים כבסה / כרם נאטור / שרון פוליאקין / חיימי פניכל
אוצרים: עמיר רוזנברג ורותם ריטוב
29.10.22 - 09.09.22
(ת)עשייה
רובי בקל, עדו בר-אל, דן זהבי, נעה זני, נגה יודקוביק עציוני, מרים כבסה, כרם נאטור, שרון פוליאקין, חיימי פניכל
בחודש ספטמבר 2022, מציינת גלריה זוזו חמש שנות פעילות.
גלריה זוזו ממוקמת בפארק התעשיות עמק חפר ונמצאת בתוך מבנה החברה המשפחתית 'צ.ל.ע ציוד לעבודות עפר', המייבאת ציוד מכני כבד וציוד חקלאי. הגלריה מתפקדת במהותה כקוביה-לבנה White Cube: מנותקת מסביבתה ומאפשרת חלל תצוגה נקי ושקט מרעשי סביבה חיצונית.
לציון חמש שנות פעילות ענפה, נעמוד בתערוכה (ת)עשייה על משמעות מיקומה הספציפי והמיוחד של גלריה זוזו במרחב תעשייתי ובתוך מפעל, בדגש על ההקשרים המיוחדים שבין אמנות, יצרנות, תעשייה ועשייה.
המילה 'תעשייה' היא מושג כללי בקנה מידה עמוק המתרחק מפעולת הפרט האנושית (הפועל; היצרן) וטומנת בחובה מחשבה רחבה על ייצור המוני, מוקדי כח ותרבות צריכה.
מאז המהפכה התעשייתית העמיק בהדרגה החיץ בין היצרן לבין הצרכן. פער זה הקצין עוד יותר עם המהפכה הדיגיטלית המאפשרת צריכה וירטואלית של מוצרים וסחורות דרך האינטרנט. אנו חיים בעולם המנותק מפעולת המקור ולרוב איננו מכירים את התהליך הכרוך בייצור הסחורה או את האדם שייצר אותה.
בתערוכה (ת)עשייה אנו מבקשים להשתהות על כוחה של האמנות העכשווית לשקף את החיץ שבין התעשייתי לבין האישי. דרך מנעד רחב של פרקטיקות ופעולות אמנותיות, מוצגות בתערוכה עבודות בהן מקיימים האמנים מפגש אישי, כנה וישיר המבטא את יחסיהם עם ייצוגים תעשייתיים שונים.
"..'תעשייה' היא מילה שצצה בעיתונות העברית בראשית המאה העשרים, המחדש שלה אינו ידוע, והיא אינה מופיעה במילון בן יהודה. יצחק בן צבי חידש בעקבותיה את התואר תעשייתי. היא נולדה כתרגום של המילה האנגלית industry ומילים מקבילות בצרפתית ובגרמנית, ותאמה את החזון הציוני של משק מתפתח. ואולם כבר בראשית תחיית הלשון היא זכתה למימוש אירוני ואפילו מזלזל. המתנגדים לבן יהודה כינו את בן יהודה וחבריו, מחדשי המילים הנמרצים, בכינוי 'פבריקנטים', בגרמנית Fabrikant פירושו תעשיין. השימוש המזלזל מזכיר את הפועל לפברק, כלומר, לבדות סיפור, ולא במקרה. בגרמנית fabrizieren פירושו לבדות סיפור." מתוך 'על תעשיית הדכדוך, ואיך הפכה ישראל למגדל בבל', רוביק רוזנטל, אפריל 2017, הזירה הלשונית
רובי בקל
ביחס גודל של 1:1 למציאות, בקל מדמה שלב בינוי בתהליך בניית קירות גבס לסגירת חלון ועליהם מרוח שפכטל אמריקאי. בפעולתו הציורית, הוא מתחקה אחר פעולת הצַבָּע המקצועי ומשתהה על רגע המאמץ שלא להשאיר סימני יד-אדם על הקיר הגמור. דרך שימוש מתוחכם בטכניקות שונות ובאותם הכלים שעמם סגר חלון במקום עבודתו, בקל יוצר מימזיס (חיקוי או ייצוג של המציאות), תוך השתהות על ערכים ציוריים בפני עצמם והפניית המבט לאיזוטרי ולשגרתי. סגירת החלון האמיתי היוותה פעולת הכנה בקנה לקראת הציור "הכוונה הייתה ליצור ציור מופשט של צַבָּע, לבצע פעולה שאינה מתייחסת לאסתטיקה של הציור, אלה לפרקטיקה ולשאלה כיצד מסתירים מהלכים של שפכטל ומאלג', ללא סימנים המעידים על כך שכאן היה חלון."
עדו בר-אל
עבודותיו של בר-אל עשויות מאובייקטים תעשייתיים וחפצים שונים אותם הוא מלקט בסביבות אורבניות ובמרחבים ציבוריים. עליהם, הוא מייצר פעולות אמנותיות בטכניקות מגוונות. ניתוק האובייקטים מסביבתם ומתפקידם המקוריים והטיפול האמנותי בהם, מאפשר פרגמנטציה של המוכר וקריאה מחודשת ורעננת מבט על משמעותו של אובייקט ועל משמעותה של התנועה האפשרית שלו משדה שיוך תעשייתי ומודולרי לשדה שיוך הומני וחד פעמי.
דן זהבי
גוף העבודות של זהבי הוא חלק מסדרה גדולה של רישומים שמחקה את טכניקת ה blueprint. טכניקה זו הומצאה לפני כ150 שנה ושימשה לשיכפול שרטוטים ותוכניות הנדסיות ואדריכליות עד להמצאת מכונות הזירוקס והמדפסות הדיגיטליות למיניהן. בשפה אמנותית-שירטוטית ובעטים לבנים על גבי גליונות כחולים, מפענח זהבי באופן גיאומטרי, יצירות אמנות קיימות כמו גם חדשות, אותן הוא מתמצת לכדי יחסים של פרופורציות ונוסחאות מתמטיות, בכוונה לעמוד על מקור יופיין.
נעה זני
בעבודת ציאנוטייפ גדולת מימדים, עוסקת זני באחת הסצינות השגורות בחיינו - 'צילום המחזור' המסורתי בגן הילדים. צילומי מחזור נראים לעיתים כמו פס ייצור עקבי עם סדר מבני איקוני ומסורתי: הילדים עומדים או יושבים בשורות מדורגות והגננות עומדות-תוחמות משני הקצוות. בתהליך עבודתה ליצירת עבודת ציאנוטייפ מרובדת, זני מגדילה את צילום המקור ומפגישה בין ההדפס-הצילומי לציור האקספרסיבי. שיטה זו של פרשנות ציורית מאפשרת לה לגעת ישירות באישי ובפרטני המוכל במבנה הכללי והשגור.
נגה יודקוביק - עציוני
במיצב הרצפה 'קשר עין', מתייחסת יודקוביק - עציוני לקו המבט הנוצר בין שני אנשים המתבוננים אחד בשני. האלמנטים הגיאומטריים הרבים מוצבים בצורה לינארית המזכירה פס ייצור תעשייתי ומכניקת המבט מתורגמת במיצב להשתנות ולהתפרקות של המשקלים, המקצבים והתנועה תוך כדי השיטוט סביבו. בפעולה סדרתית ורפטטיבית זו של הצבת האובייקטים המצטברים לכדי קו, יודקוביק - עציוני משלבת בין גישות של רישום ופיסול בנסיון לפענח את המנגנונים הנפשיים והפיזיים של מבט מרובד בנוכחות משתנה.
מרים כבסה
שלושת גופי העבודות שמציגה מרים כבסה בתערוכה נוצרו בתקופות שונות ונעשו במדיות מגוונות.
- בציוריה, כבסה יוצרת התרחשות בו-זמנית של פעולה גופנית וציור. בטכניקה פיזית וישירה היא משתמשת בידיה, בגופה ובכלים שונים, ליצירת שדות של צבעים ופיגמנטים על גבי מצע הציור כשבסוף התהליך נשארים על הבד עקבות וסימני תנועה. הפעולה הישירה חושפת ומכסה, רוקדת ונעה בקצבים שונים ומנכיחה רעננות ופריכות צבעונית ודימויית. סדרת הציורים שבתערוכה נוצרה באמצעות מגהץ.
- בעבודת הוידאו "משמרת לילה במוזיאון" מתועדת במבט-על בזמן-אמת, פעולה ציורית שנעשתה בשיתוף פעולה עם שחקנים. בעבודה שנמשכת על פני מספר שעות, כבסה מתחקה ומגיבה בציור אחר האינטראקציות והאימפרוביזציות שבין השחקנים.
- לקראת התערוכה "(ת)עשייה", יצרה כבסה עבודה המגיבה ישירות אל מיקומה המיוחד של גלריה זוזו בתוך מפעל טרקטורים. לתוך עקבות הצמיגים שבמשטח הכלים הכבדים של המפעל, יצקה כבסה גבס והאובייקטים שהתקבלו נדמים כמוצגים ארכיאולוגים.
כרם נאטור
בסדרת הרישומים הדיגיטליים, כרם מתאר את עצמו כחלק מסצינות בהן הוא נפגש עם מנגנונים, סמלים ועבודות מוכרות ממהלך ההיסטוריה של האמנות. השפה הרישומית מייצרת היסטוריוגרפיה חדשה של היררכיות בין האמן לבין המטען ההיסטורי אותו הוא פוגש. הופעתו בעבודות בעירום, מעצימה ומגכיחה את הסצינות וכמו כן מאפשרת לו לבחון בהומור את מיקומו על פני רצף של שייכות תרבותית.
שרון פוליאקין
שתי עבודותיה של פוליאקין עשויות ממוטות ברזל בניין חשוף, אותן היא ריתכה לכדי צורות קוויות. צורות אלו מקיימות יחס רישומי של חוץ ופנים בקומפוזיציה מתעקלת בעלת משקל ומתח פנימי. העבודות מכילות בתוכן אובייקטים שונים, רסיסי הצטברויות וחפצים הקשורים בחוטים וחבלים, תלויים בקרסים ונצמדים אל המסגרות. האובייקטים והייצוגיים החומריים מרכיבים את תמונת העולם הפנימית והרישומית של העבודה.
חיימי פניכל
חיימי פניכל מציג בתערוכה שני גופי עבודות:
- בעבודת פיסול דקדקנית, פניכל מחקה במימזיס מושלם את האובייקט המצוי - המסמר. חוסר האפשרות להבחין בשוני שבין המקור (מסמר חלוד) לבין החיקוי (אובייקט שנוצר בסטודיו) מפנה את המיקוד אל משמעות סיפורו של האובייקט ותהליך יצירתו. לצד המסמרים, מוצג מקרא הנסיונות מתהליך העבודה, שחושף את מהלך המעשה האמנותי החקרני שכלל איסוף חלודה, אותה ליקט פניכל ממסמרים חלודים ישנים ויצק מחדש לכדי אובייקט פיסולי: מסמר חלוד ישן. המהלך האמנותי מכיל את התפיסה שהכל בר חלוף והכל מחזורי.
- בלטת הטרצו המוכרת חקוקה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי-מקומי. השימוש בה הולך ונעלם מהמרחב הארכיטקטוני הישראלי. פניכל מתייחס אליה כאל אובייקט ארכאולוגי עכשווי, הנושא בחובו משמעויות של זהות, התחדשות ובניה בסיפור הישראלי. בדומה לפעולות עתיקות של סימון, חריטת טקסט והטבעת מידע באבן (כתב יתדות / הירוגליפים), חרט פניכל כתב מומצא ולו משמעות נסתרת: סימנים מופשטים של דימויי כלי עבודה.
(Ta)Asiya (In-dustry)
Rubi Bakal, Ido Bar-El, Dan Zehavi, Noa Zeni, Noga Yudkovik Etzioni, Miriam Cabessa, Karam Natour, Sharon Poliakine, Haimi Fenichel
September 2022 marks Zuzu Gallery's five-year anniversary.
Zuzu Gallery is located in the Emek Hefer Industrial Park, situated in the building of the family-owned company C.L.A. Earth Moving Equipment, which imports heavy and agricultural equipment. In essence, the gallery functions as a "white cube", removed from its surroundings, allowing for an exhibition space that is clean and free of noises from the external environment.
In order to mark five years of extensive activity, in the exhibition (Ta)Asiya (In-dustry) we will address the meaning of Zuzu Gallery's specific and unique location in an industrial setting within a factory, placing emphasis on the special ties between art, production, industry and action. The word ta’asiya (industry) is a general term with deep meaning, distanced from the act of the human individual (worker, manufacturer) and suggesting wider thoughts of mass production, centers of power and consumer culture.
Since the Industrial Revolution, the barrier between manufacturer and consumer has gradually deepened. This gap has grown even more extreme with the Digital Revolution, which enables virtual consumption of products and goods through the Internet. We live in a world that is removed from the sources, and usually we are unaware of the process involved in producing goods or the person who produced them.
In the exhibition (Ta)Asiya (In-dustry), we seek to pause and reflect on contemporary art's power to express the barrier between industrial and personal. Through a wide range of artistic practices and acts, the exhibition presents works in which the artist engages in a personal, frank and direct encounter, which conveys their relationship with various industrial representations.
“The Hebrew word for industry, ta’asiya, first appeared in the Hebrew press in the beginning of the twentieth century. It is unknown who coined this term, and it does not appear in Ben Yehuda's first Hebrew dictionary. Yitzhak Ben-Zvi created an adjective from this new word, ta’asiyati, (industrial). The term was born as a translation of the English 'industry' and parallel words in French and German, and it suited the Zionist vision of a developing economy. Yet from the beginning of the revival of the Hebrew language, it was used ironically and even derisively. Ben Yehuda's opponents called him and his allies, diligent innovators of new Hebrew words, fabrikant, which in German means industrialist. This demeaning usage sounds like the Hebrew verb lefabrek, which means to make something up, and this is no coincidence. In German fabrizieren means to make up a story”.[1]
Rubi Bakal
In life-size dimensions, Bakal simulates a stage in sealing off a window opening with drywall, in which the walls are coated in joint compound. Through painting, he seeks out the professional house painter's act, and lingers upon that moment in which the painter takes great effort to avoid leaving any trace of the human hand on the finished wall. Through a sophisticated use of various techniques, and the very same tools he used to seal off a window in his workplace, Bakal creates mimesis (imitation or representation of reality) while pondering elements of painting and directing the gaze to the esoteric and the commonplace. Sealing off the real window constituted a preparatory act for the painting. "The intention was to create a house-painter's abstract painting, to conduct an act that does not relate to the aesthetics of painting, but rather to the practice and the question of how processes of wall filler application and finishing with trowel are concealed, without leaving any sign that a window had previously been in place."
Ido Bar-El
Ido Bar-El's works are made from industrial objects and various items he collects in urban environments and public spaces. Upon these, he applies artistic acts using diverse techniques. Removing the objects from their original surroundings and functions, and turning them into works of art, enables a fragmentation of the familiar, a new reading and a fresh perspective on the object's meaning and the significance of its possible shift from an industrial, modular area of affiliation to a one-of-a-kind humanistic affiliation.
Dan Zehavi
Dan Zehavi's body of work is part of a large series of drawings that imitates the blueprint technique. This technique was invented about 150 years ago and was used to copy drafts, engineering and architectural plans, until the invention of the xerox machine and different types of digital printers. In an artistic – draftsman-like language, using white pens on blue sheets of paper, Zehavi geometrically decodes existing and new works of art, which he distills down to the relationships of proportion and mathematical formulas, with the aim of discovering the source of their beauty.
Noa Zeni
In a large-scale cyanotype work, Zeni addresses one of the most commonplace scenes in our lives: the traditional class picture in kindergartens. Class pictures often look like consistent production lines with a traditional, iconic structural order: the children sit or stand in leveled rows, flanked by the teachers, standing on either end. In her working process to create a layered cyanotype, Zeni enlarges the original photograph and brings together photographic print and expressive painting. This system of painterly interpretation allows her to touch directly upon the personal and individual contained within the general, commonplace structure.
Noa Yudkovik - Etzioini
In the floor installation ‘Eye Contact', Yudkovik - Etzioni addresses the line of vision created when two people look at each other. Multiple geometric elements are placed in a linear shape resembling an industrial production line. While wandering through the installation, the mechanics of looking are translated into a changing and breaking down of values, rhythms and movement. In the serial and repetitive act of placing the objects, which come together to form a line, Yudkovik - Etzioni combines approaches from drawing and sculpture, endeavoring to decode the mental and physical mechanisms of a stratified glance in a changing presence.
Miriam Cabessa
The three bodies of work presented by Miriam Cabessa in the exhibition were created during different periods, using diverse mediums.
- In her paintings, Cabessa creates a simultaneous event of bodily movement and painting. In a physical and direct technique, she uses her hands, body and various tools to create fields of paint and pigment on the painting's platform. At the end of the process, traces and signs of the movement remain on the art works. The direct act reveals and covers, dances and moves at differing rhythms. As a result, freshness and crisp colors and imagery are present in the work. The series of paintings in the exhibition was created using an iron.
- The video work ‘Night Shift at the Museum’ documents from above, in real time, a painting act executed in cooperation with actors. In the work, which lasts for several hours, Cabessa follows and reacts, through painting, to the interactions and improvisations between the actors.
- For the exhibition (Ta)Asiya (In-dustry), Cabessa created a work that reacts directly to Zuzu Gallery's location in a tractor factory. Cabessa casted plaster in the tire marks in the factory's heavy machinery area. The resulting objects look like archeological artifacts on display.
Karam Natour
In the series of digital drawings, Karam depicts himself within scenes where he encounters mechanisms, symbols and well-known works from art history. His drawing language creates a new historiography of the hierarchy between the artist and the historical baggage he encounters. Karam's nudity in the works adds power and absurdity to the scenes, while also allowing him to examine with humor his own place on the spectrum of cultural belonging.
Sharon Poliakine
Poliakine's two works are made of exposed steel construction poles, which she has welded into line forms. These shapes engage, like lines in a drawing, in a relationship between exterior and interior, within a winding composition with a sense of weight and internal tension. The works contain different objects, shards of collections and items tied to string and rope, hanging on hooks and attached to frames. The objects and the material representations comprise the image of the work's internal, drawn world.
Haimi Fenichel
Haimi Fenichel presents two bodies of work in the exhibition:
- In a precise sculptural work, Fenichel imitates the common object – the nail - in perfect mimesis. The inability to distinguish between the original (a rusted nail) and the copy (an object created in the studio) redirects the focus to the meaning of the object's story and its process of creation. Alongside the nails, a legend documenting tests conducted within the working process is presented, exposing the exploratory artistic act, which included collecting rust, which Fenichel gathered from old, rusted nails and casted again into a sculptural object: an old, rusted nail. The artistic process integrates the concept that everything is ephemeral and cyclical.
- The familiar terrazzo floor tile is carved indelibly in the collective local Israeli memory. Yet its use is slowly disappearing from Israel's architectural space. Fenichel treats it as a contemporary archaeological object, bearing meanings of identity, renewal and building in the Israeli story. Like ancient acts of marking, carving text and stamping information in stone (cuneiforms/ hieroglyphs), Fenichel has carved a made-up text with a hidden meaning: abstract tool-like symbols.
[1] From Rubik Rosenthal's column, "Al Ta’asiyat HaDichduch VeEich Hafcha Yisrael LeMigdal Bavel" (On the Industry of depression and How Israel Became the Tower of Babel), April 2017, part of his series on the Hebrew language, titled HaZira HaLeshonit.